אומרים שרומא לא נבנתה ביום אחד. אז אומרים.

מתי לאחרונה חתכתם לעצמכם בניין? אומרים שאין לנו משלחות לחו"ל. אז אומרים – נתחיל בסיבוב בעולם ונכיר בנינים מיוחדים ומרתקים, באמצעותם נרד לפשרם של היבטים שונים ב עולם האדריכלות. ואחרי שנרגיש שכבר מדגדג באצבעות, נשלוף סכינים. או מספריים. וסרגל. וגם עפרון. נכיר חומרים שונים שגם יפתיעו ביכולות שלהם, ובדברים שהם יודעים להיות. אנחנו נמדוד. נחשוב. נסמן ונחתוך. נדביק. נפרק שוב ונדביק. נחשוב עוד קצת ואולי גם נתחרט. נעצום עין ונסתכל על המודל בעין בקורתית. נזיז פיסה. נחזיר. זה לא יהיה קל. זה לא יהיה מושלם. אבל זה יהיה מעולה. נעבוד ביחד אבל גם כל אחד עם עצמו. ואיך סבתא שלי קשורה לכל זה? תאלצו להמתין בסבלנות.

לפעמים אני תוהה מה מרגש אותי יותר – להכנס לבניין, כזה שיש בו עדיין ריח של צבע טרי, שהכרתי עוד כשהיה רק עוּבר על דף הסקיצות, או לראות ילד שמציג בחיוך מודל אדריכלי או יצירה פרי ידיו עליהם עמל בקורס בהנחייתי. 

נעים מאוד, אני שירי. אמא ל-2, אדריכלית משנת 2005. עסקתי בתכנון מגוון ובין היתר עבדתי על תכנון מוסדות חינוך ותרבות. זכיתי בפרסים במספר תחרויות אדריכלים, בין השאר מעונות הסטודנטים לרפואה בטכניון. כמה שנים מאוחר יותר, הבנתי שזה לא מספיק והתחלתי ללמד במרכזי מחוננים. אדריכלות כמובן. בתפר שבין האדריכלות וההוראה, אני מעבירה גם השתלמויות בבתי ספר בנושאי אדריכלות בכלל ובניה ירוקה בפרט.